הכתבה מיועדת רק למי
- שנמצא בדיאטה,
- מתכנן דיאטה
- או הפסיק לאחרונה דיאטה....
זמן "יולי אוגוסט" מאחרינו וכעת הזמן הוא זמן "החגים".
עבורנו ה"חגים" הם זמן של שפע: ארוחות משפחתיות גדולות, נופשים בארץ או בחו"ל, אירוח, טיולים, הרבה זמן פנוי, והרבה , הרבה אוכל! בשביל הדיאטה המצאנו לנו את זמן "אחרי החגים"...
סקר מב"ת שערך משרד הבריאות בנושא התזונה בישראל מאשר הנחה זאת ומעלה נתון מעניין: כאשר בודקים את הצריכה הקלורית היומית של היהודים בישראל ומשווים אותה לצריכה הקלורית בימי שבת וחג עולה באופן מובהק כי הצריכה הקלורית בימי שבת וחג גבוהה באופן ניכר ומשמעותי ביחס לצריכה הקלורית בימי חול. עד כאן אין נתונים אלו מהווים הפתעה לגבינו, אבל כאשר בדקו הבדלים בצריכה הקלורית בין ימי חג וימי חול בקרב מוסלמים ונוצרים – מצאו שאין הבדל מובהק בצריכה הקלורית בין הימים השונים!!!
משהו בתרבות שלנו, היהודית, מעודד אכילה יתרה בשבתות ובחגים. האם הדבר מלמד על "תרבות שפע" או דווקא על "תרבות חסר" שעברה מדורי דורות?
כך או כך, בואו נבדוק מהי התפיסה הפרטית שלנו לגבי "שפע" של אוכל.
דמיינו לכם את שולחן החג. אתם מגיעים לבושים באופן חגיגי, הקרובים ללבכם סביבכם. ועיקר האירוע נסוב סביב שולחן גדול, צבעוני, מלא וססגוני. על השולחן הערוך תמצאו את התבשילים המיוחדים שלכם לחג, תבשילים שאתם אוהבים במיוחד. תפגשו גם את אותם הריחות הנפלאים שלוקחים אתכם אל מחוזות הילדות המתוקים שלכם. המארחת תדרבן אתכם לאכול עוד ועוד, וככל שתעמיסו על הצלחת כך היא תרווה נחת. החג הזה עם מגוון טעמיו נחוג רק פעם בשנה.
אפשרות נוספת:
דמיינו לכם חופשה של "הכל כלול". וה"כלול" כולל הרבה אוכל. שולחנות ארוכים עמוסי כל טוב.
קישוטי האוכל – תאווה לעיניים, הצבעים וריחות גורמים לשכרון חושים וכך גם הידיעה ש...
הכל שולם מראש! אף אחד לא יעצור אתכם מלאכול ולאכול ושוב לאכול... טעמים חדשים ומלהיבים, כאלה שלא תפגשו שוב לעולם!
העמסנו צלחות בכל טוב, והעמסנו שוב: כעריות למרק, צלחות למנה הראשונה ולמנה העיקרית, ואח"כ לקינוח צלחת נוספת. עם הקינוח זה כבר באמת קשה יותר, הבטן מלאה. אך אל דאגה, כוס קפה או תה חם יאפשרו להגדיל את יכולת הקליטה. כל החושים שלנו בחגיגה פרועה: חוש הטעם, חוש הריח, חוש המישוש, חוש הראייה. תאווה ותשוקה יכולים להתמלא שוב ושוב...
תעצרו את הסרט!!!
האם זו חגיגה אמיתית או חלום בלהות?
בואו נבדוק את הכתוביות בגוף הסרט... הכוונה לאותן מחשבות שרצות בגב התודעה, אותן תחושות שמלוות את האכילה עוד לפני המפגש עם השפע ולצערנו ממשיכות ללוות אותנו בצמוד לתהליך העיכול הפיזי.
למעשה המחשבות הטורדניות מתחילות בהתנצלות העצמית או בהבטחה הכוזבת ש... "ממחר דיאטה". רק בודדים מוכנים להודות שהמפגש עם שפע המאכלים, גורם לתחושה של אי נוחות, אפילו בהלה מסויימת.
בדיקת מערכות ההגאים של הנפש כוללת את השאלות הבאות:
האם אוכל לשלוט בעצמי?
האם אוכל להנות בגבול הטעם הטוב?
האם אתפתה?
מה תשים הגיסה בצלחת? האם יסתכלו לי בצלחת?
ממה אני בוחר לסבול: מתחושה של החמצה על כך שנמנעתי מלאכול או מתחושת ההחמצה שבאכילה ואבדן השליטה העצמית שלי?
ברוב המקרים נכנע לפיתוי, שהרי לשם כך יש חגים. עכשיו שמחים, זה קורה רק פעם בשנה,
עכשיו חיים ומחר זה מחר! המחשבה הזו מרגיעה לזמן קצר, קצר מאוד.
התסכול, הבושה, תחושת הכישלון, חוסר הערכה עצמית, בוז עצמי, אשמה, נקיפות מצפון, תחושת גועל בשל המלאות הפיזית, הן רשימה חלקית מאוד של רגשות שחוזרים איתנו לתהליך העיכול הרגשי של הלילה.
אתם לא לבד. חלק מתופעות הלוואי של דיאטות חוזרות, בשילוב עם מסרים כפולים של החברה שבה אנו חיים, גורמים לנו לאבד את היכולת האמיתית להנות מן השפע. לא אפרט כאן את ההסברים לכך.
אבל בהחלט יש מקום לפרט את הצעדים שיש לנקוט כדי לצאת מתסריט הבלהות שהשתקף כאן.
בואו נבדוק הנחת יסוד בסיסית שהשפע מתקיים רק פעם בשנה. רק פעם בשנה חוגגים את ראש השנה ורק פעם בשנה את סוכות, ט"ו בשבט, סופגניות של חנוכה, משלוחי מנות, מטעמי פסח וכך הלאה...
חוץ מהחגים אנו חוגגים את השפע גם בימי ההולדת שלנו, של בני משפחה , של חברים. חתונות, בריתות, בר מצווה. חופשות, מסעדות, בתי קפה, מארחים, מתארחים, טיולים, פיקניקים.
כל אלה הזדמנויות בלתי חוזרות לשפע אך גם לתסריט הבלהות שהוצג.
על פי חישובים שאני עורכת עם חברי הקבוצות אותן אני מנחה, מתברר, שבממוצע אחת לשלושה עד חמישה ימים אנו חוגגים שפע "חד פעמי" שמצדיק את הדיאטה שלמחרת.
המסקנה המתבקשת היא שהשפע מצוי סביבנו כל הזמן!! בחלק מן המפגשים מציינים המשתתפים גם את השפע של הסופרמרקט, להושיט את היד ולקחת....
כשאנו יוצאים לארוחה חגיגית בידיעה שאחת נוספת נפלאה ומיוחדת ממתינה לנו ממש בקרוב, הדבר מאפשר לקחת פרופורציות ולהנות מעצם עובדת ה"יש". יש סביבנו שפע וזה עונג בפני עצמו. אין חובה להכניס הכל פנימה בכדי להנות ממנו.
חשוב להנות מהשפע, להנות בכל החושים, חובה עלינו להנות ללא כל ייסורי מצפון!!
- לא לצום לפני האירוע. לאכול רגיל. כשרעבים אין אפשרות לבחור ויש רצון חזק לפיצוי עודף על החסר והסבל.
- לשתות כוס מים או סודה לפני האוכל, לפני כל מנה... רק כדי שלא "נשתה" את האוכל
- הדבר יאפשר לאכול לאט יותר. לאכול לאט נקודה. כשאוכלים לאט נהנים באמת מן הארוחה. מרגישים את המרקמים, את הטעמים והריחות בכל החושים וחוגגים באמת. זוהי הנאה צרופה.
- אכילה מהירה הינה תכסיס להשמדת ראיות!!
- חשוב לבחור לאכול רק דברים טעימים באמת
- לאכול בנחת ולברך על ה"יש"
- ואם "פישלתם" לסלוח לעצמכם. חשוב מאוד לסלוח לעצמנו ולסלוח שוב ושוב אם אכלנו יותר מידי, הלאו כך אנו מתחילים את השנה העברית – בסליחות. סליחה הינה ביטוי לשפע רגשי...
כך או כך, אכלנו, רגשות עוכרים רק יגרמו לנו לפתוח את דלת המקרר ולחפש שם נחמה מתוקה...
על תחושת השפע יש להתאמן , אתם חיים בשפע אמיתי כשאתם מאפשרים לעצמכם:
להשאיר בצלחת,
אם אין מקום לקינוח – אז רק לטעום ממנו, וגם זה לא חובה..
להקשיב לגוף – למצא את הגבול שאם נעבור אותו הבטן תסבול
לדעת שהשפע יהיה כאן גם מחר...
אני רוצה לסיים בתפילה יהודית (הנאמרת בחודש ניסן), היא עבורי ברכת שפע פרטית:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריאות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם" - אמן
